רוממות אל על תהילים · פרק 77 · פסוק 16

אך החסד שעשית הוא לישראל כי הנה גאלת בזרוע עמך שהוא מדת הדין כנודע שבגוים עשית שפטים לגאול את עמך יראה בודאי כי בשביל ישראל סבא בראת העולם כלו אם כן אפוא זאת נחמתנו כי אחר שכל בריאת עולמך היה בשביל ישראל סבא ודאי כי לא לנצח תשכחנו ואמר בני יעקב ויוסף סלה לומר איך יתכן לומר שכאשר גאלנו בחר בנו מכל הגוים והרי אז בכל הגוים היו עובדי ע"א ואיך קראתים עמך ושמאז בחרת בם לזה אמר בני יעקב וכו' והוא מאמר רז"ל האומרים כי בזכות ד' דברים שהיו אז לישראל שאין כל העולם כדאי להם נגאלו שלא שנו את שמם ולא שנו את לשונם ולא נחשדו על העריות ושלא היו מגלים סוד שהסתירו י"ב חדש ענין ושאלה אשה משכנתה וכו' וזה יאמר על מה שלא שנו שמם ולשונם אמר בני יעקב כי היה ניכר תמיד היותם בני יעקב לכל כי לא היה להם שמות גוים ולא לשונם באופן שכל רואיהם יכירום כי מישראל הם ועל העריות וגלוי סתרים אמר ויוסף כי נתנסה באלה עריות באדונתו וגלות דבר כי כ"ב שנה שהיה במצרים לא שלח לאביו לאמר כי היה חי לבלי הלשין את אחיו ולבלתי הכזיבם שאמרו לאביהם שמת עד שעל ידי עצמם שלח שיהיו הם המבשרים לאביו שעל ידי כן לא יקצוף עליהם ואחר שכל בריאת העולם למעננו היה כי על כן בגלותנו הראית חידוש עולמך וטעם הבראו עודנו גם עתה ומה גם כי טובים אנו מהדור ההוא כי ע"א אין בידנו ודאי שתשוב תרחמנו ותגאל אותנו:

(טו) ועל פי דרכו רמז כי כל מדה יש בה דין ורחמים כי מדת אל שהוא חסד יש בה עוז דין שעושה בעמים כאשר עשה במצרים וזהו אתה האל כו' הודעת בעמים עזך ומדת דין פועלת גאולה וחסד וזהו גאלת שהוא חסד לישראל בזרוע עמך שהוא מדת הדין הקשה הנקראת זרוע גאל עמו שהוא אשר הוציאם ביד חזקה: