רוממות אל על תהילים · פרק 80 · פסוק 10

ולא עוד אלא שפנית לפניה להקל מעליה שהוא כי שמת בלבם לפנות משם וללכת אל ארץ רחוקה הוא הגרגשי שפנה מפני ישראל. או יאמר כשגזרת לגרש גוים כבר פנית לפניה את השר של הגוים מטרם תסיע את ישראל שמה והוא מז"ל על פסוק סר צלם מעליהם שהוא השר כי מאז שהיו מ' שנה קודם לכבוש הארץ פנה אותו משם ויהיה שיעור הענין ללמדנו ב' דברים א' מה בין ישראל קדושים לאומות שני קדושת הארץ כי אין האומות מתקשרים בה כאשר ישראל כי שרשי נפשותם הן בארץ העליונה שלמעלה מארץ ישראל:

(ט) והוא כי הנה בהיות ישראל במצרים טרם קבלם התורה היו שם עובדי ע"א וכמעט היו מתאחזים בכח הטומאה שלמעלה ממנה כי עדיין לא קבלו התורה וגם שדבקו בע"א וזהו גפן ממצרים תסיע שהוא יתברך הסיע אותם כי היו כנאחזים אבל האומות שבא"י לא דבקו בה כי מי יתן טהור מטמא והעיר אותם הוא יתברך משם לא היה כמסיע אותם מדבקותם כי מעולם לא הושרשו בה וזהו תגרש גוים כי אינו רק גרושין ממקום הוייתם בלבד אך לא כן ישראל כי אם ותטעה כי הם אשר נטעים שם:

(י) מה שלא היו כן הגוים כי לא היו כנטועים בה כי אם כמכשולות הנמצאים שם המעכבים את ישראל מלבא לידבק בשרשם כראוי שהוא בהסתופף בארץ קדושה שתחת ארץ עליונה אשר בה שרשי נפשותם וזהו פנית לפניה שפנה המכשולות המעכבים מלפניה כדי להשריש שרשיה כמדובר כי כל שרשי נשמות עם בני ישראל הם בארץ העליונה שכנגד א"י שלמטה הנגדיים אל שרשי נפשות הגוים באופן כי היו מכחות הטומאה והם זרים אצל ארץ ישראל ואין להם שייכות כלל כי מה לתבן את הבר כי הן מהחיצוניות ועל כן שרשיהם היו בלתי מתדבקים באיכות הארץ אך ישראל בבואם שמה התקשרו בשרשם הקדוש ושרשיהן העליונים אשר לכל נפש מישראל בארץ העליונה השרישו בהתדבק נפשותם בשרשם העליון ולא היו כנפרדים משרשם כאשר בהיותם חוץ ממנה וזהו ותשרש שרשיה שהוא למעלה ועל ידי כן ותמלא הארץ היא ארץ ישראל התחתונה ופרו ורבו והצליחו עד מלאת הארץ כי השרשת הקדושה בקדושה הפליגה ההפרחה וההצלחה.

או יאמר כי הנה שרשי נפשות ישראל הם נגד ציון למעלה כי על כן נאמר ולציון יאמר איש ואיש יולד בה אמר שעם שותשרש שרשיה שהוא בציון על כל זה ותמלא ארץ מקדושת שרשם כי פשטו הם בכלה.