אם הרגם ודרשוהו כו' ושמא תאמר למה כלה שנותם בבהלה ולא קבלם בשחרם בבקר כד"א וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו כו' כי חטאנו הנה היה ראוי יכנעו וישובו בתשובה ואחר כך יעשו זה אך לעלות ההרה בלי דעת הננו וכו' לא זו הדרך וממה בא זה להם כי ראו כי חס עליהם ויגזור מלאת ששים שנה לכל אחד שהלא אלו הרגם שהיה גוזר להם הריגה ביומם אין ספק כי היו דורשים אותו יתברך ושבו ושלשו ושחרו אל כל זה היו עושים אך בראות האריכות חשבו לרפאות שברם על נקלה:
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 78 · פסוק 34
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182