רוממות אל על תהילים · פרק 6 · פסוק 7

כי הלא עסקתי בתורה כי הנה יגעתי באנחתי היגיעה הידועה ומיוחדת לי היא יגיעת התורה אין צ"ל בשלא היה לי צער כי אם יגעתי אפילו באנחתי הוא בימי צערי ובכן אין גיהנם שולט בי ושמא תאמר אם בן אפוא במה תתמרק אשמתך אם אמלל אתה מחמת עון הלא הוא כי מעתה אשחה כו':

(ו) או יאמר הנה אתה ה' שהזכרתי מדת רחמים לא יזכר במותי שיברכוך שרחמת על העולם בסלוקי ולו יונח שהייתי יורד שאול להתמרק ותעלה לך שבח משם הנה בשאול מי יודה לך שם הרחמים הנזכר כי לא יודו שם רק את מדת הדין שיפה דן אך מי יודה לך שם הרחמים שאני דובר בך והנה טוב לך תחייני ותרפאני ואודה על רחמיך שהוא שבח גדול לך משאודה על מדת דינך:

(ז) ומה תאמר במה תכופר אשמתך הלא הוא כי עד כה יגעתי בתורה המתשת כחי באנחתי השוברת חצי גופו של אדם כנודע מרז"ל להכניע האיברים אשר חטאו לך ומעתה עוד אוסיף להכניע גם סרסורי דעבירה הם עין ולב כי אשחה בכל לילה מטתי הוא כללות המטה שאני בה בדמעתי ערשי שהוא חלק מהמטה שאני שוכב בה אמסה בדמע העין היוצא מהלב כי אשר לבו שמח לא תרדנה עיניו דמעה וזה יען כי שניהם היו סרסורים על מה שאיברי גמרו עון במטתי על כן ישחו אותה ויותר במקום השכיבה שימסו אותה: