והלא על כל זה יקשה כי הלא סוף סוף היה להם למחות ולא מיחו כי אלו קמו ששים רבוא על שלשת אלפי איש יהיו מבטלים אותם ועון מי שיכול למחות ולא ימחה גדול כחוטא ואין מספיקים בידו לעשות תשובה ואיך אדרבה היו עושים העגל והמן יורד מן השמים כד"א ומנך לא מנעת מפיהם על כן באה רוח הקדש ותאמר אל תתמה על החפץ כי הוא כי ויגידו שמים צדקו יתברך במה שעם עשותם את העגל דגן שמים לא מנע מפיהם באופן כי השמים הגידו צדקו בהמטיר להם מן עם עשותם העגל ומה הוא צדקו הוא במה כי אלהים שופט הוא סלה כי דיינותו מתמיד סלה שהוא ענין וביום פקדי ופקדתי וכו' כמ"ש ז"ל שאין לך פקידה שאין בה מעון העגל ומאז לא מנע המן על שעלה במחשבה לעשות צדקה שאמר בסוף לחלק העונש:
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 50 · פסוק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182