רוממות אל על תהילים · פרק 119 · פסוק 49

זרכ דבר לעבדך כו' הנה אמרו רז"ל על פסוק וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם בקש דוד לכלות את כל האומות שהם הפגרים שבתר אברהם הם המלכיות ולא הניחו אברם ופירושו שאברהם בירר לנו את המלכיות ואם היה מכלה אותם דוד איך יתקיים בירור אברהם והוא יתברך לא שמע את דברי דוד האומר ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם באמור אליו שייחל עד סוף הדורות כי אז יתנם בידו כמאמרו יתברך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וזה אמר תרועם וכו' שהוא המשיח ובזה יאמר הלא אמרת דבר לעבדך נוגע אליו שהוא אורך ימים בשני העולמות כמה ד"א חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים כו' ועל זה אמר זכר דבר לעבדך ולא על הנוגע אלי כ"א על אשר יחלתני על מה שעשית לי שאיחל והוא שלא אכלה האומות עתה עד גאולת ישראל וזהו על אשר יחלתני להושיע בידי את ישראל. או יאמר על דרך זה זכר דבר לעבדך אשר אמרת בעדו טרם הולדו לאברהם מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו כו' שהוא בזמן הזה אף אני בכור אתנהו כו' לעתיד שהוא המשיח. ונבוא אל הענין אמר זכר אשר אמרת בשביל עבדך ואין העיקר על הזמן הזה כ"א על אשר יחלתני לעתיד באמור אף אני בכור אתנהו כו'.