רוממות אל על תהילים · פרק 69 · פסוק 27

כי אתה כו' אחרי דברו על ג' מלכיות אשר הגלו את ישראל מהד' שהזכיר למעלה בא ודבר על הד' הוא אדום אשר עליו אמר למעלה רבו משערות ראשי אויבי חנם אמר עתה עליהם כי אתה כו' והוא פן יהיה פתחון פה להם לומר כי הלא מצות יצחק אבינו עליהם באמרו והיה כאשר תריד כו' והסכים הוא יתברך עמו שכאשר יעברו ישראל על פתגמי אורייתא שיהיה אדום רצועות מלקותם ואם כן אדרבה אחר שעברנו מצות ה' ראוי היה כל מה שהצרו אותנו בעת החרבן לזה אמר הנה זה היה אם לעשות משפט בעוברי רצונו יתברך היו עושים אך אדרבה להכעיס את ה' היה עם לבבם כי הלא אתה ה' אשר הכית רדפו שהוא אשר הכית בעוני ושביה וביסורין לא חסו מלרדפם על רעתם ולא עוד כי כדי להכאיבם היו מספרים לפניהם את מספר ההרוגים וזהו ואל מכאוב כלומר ולבעבור תת מכאוב שהוא להכאיבם חלליך יספרו אשר היו חלליך חללים שלך מעמך יספרו להתפאר ולהכאיב לב הנשארים. או יאמר בשום לב כי הראוי היה יאמר כי אשר הכית אתה רדפו אך אמר ענין האמור פרק הנזקין על בר דרומאי ועל בן כוזיבא שאמרו האויבים אי לאו דאלהיה קטליה לדין מאן הוה יכיל ליה והוא כי כל הרוגי הגליות לא הגוים הם המכים או ההורגים לפי האמת כי אם האלהים בעונותם ואמר כי האויבים אין צריך לומר שאין מודים כי מה' היו מכותם כי אם שידברו נגדו יתברך וזהו כי אתה אשר הכית ולא הם כי ממך היו מכותם להם אתה אשר הכית הוא אשר רדפו ולא את עמך כי ממש כביכול אותך רדפו והוא כמאמרם ז"ל על טיטוס ודומה לו כי נגד ה' היו מדברים כרודפים אותו יתברך וזהו כי אתה אשר הכית הוא שרדפו ובשביל מכאוב שאתה כביכול כואב ומצטער על חללי בת עמך שהם חלליך שאלמלא אתה הרגתם לא יכלו להם כי ודאי הוא ית' כואב ומצטער כד"א מי יתן ראשי מים כו' ואבכה כו' על חללי בת עמי בשביל מכאוב שיש לך על חלליך יספרו הריגתם תמיד כמקהה שני הכואב עליהם חלילה וזהו ואל מכאוב חלליך יספרו: