רוממות אל על תהילים · פרק 78 · פסוק 47

היה מה שיהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל ולא החטה ומכוסמת כי נשאר לתת לחסיל כו' ולא אמר שהכה הפשתה והשעורה בברד כ"א גפן ושקמה להכריח הענין והוא כי הנה מאמרנו זה יצדק במאמרם ז"ל שפלאות עשה ה' להשאירם ולא היה בטבע אך פשטו של מקרא יראה כי להיותם עדיין לחים לא שברם הברד ע"כ אמר לא כן הוא כי הלא ויהרוג בברד גפנם כי אין יחס הריגה בגפן אך הוא ששרף כל לחות שרשם כהרוג שהוסר לחות גופו וכן שקמותם ששורש שקמה יורדת למטה בארץ כמה אמות כמ"ש ז"ל בבראשית רבה ועם כל זה על ידי מכת הברד באש מתלקחת בתוכו נשרף כל לחותו הרב שבקרב הארץ א"כ צא ולמד כי ק"ו הדברים כי מכ"ש שהיתה מכת הברד שורפת באש שתהלך ארצה כל לחות החטה והכוסמת והברד מכה וגו' אך הוי אומר כי פלאי פלאות נעשה בהם להשאירם ואין זה רק בשביל הארבה שיהיה לו מה יאכל ומה מתקו מאמרם ז"ל בזה בחנמל שהוא כשלש תיבות בא נח מל שמיד שבא ונח כרת שהענין יהיה להורות מה רב כח הברד ההוא שהשקמה שרטובה היא הרבה בבואו הכריתה כלומר ומה יעשו חטה וכוסמת וזה כתבנו על פסוק אשר התעללתי כו' לומר כי העולה על לב פרעה המצרי כי קצר כח המכה מלהתפשט עד אם כלה הכל והיה מוצא מקום להכביד את לבו אך ה' ישחק לו וזהו אשר התעללתי במצרים להשגיא לגוים כי לא מבלתי יכולת לגמור הדבר היתה המכה מתקצרת כ"א כדי שעי"כ ואת אותותי אשר שמתי בם שהוא כל אחד היתה מנחת מקום לחול המכה הבאה אחריה כמדובר: