רוממות אל על תהילים · פרק 116 · פסוק 9

ועוד כי הלא אתהלך לפני ה' בא"י כי שם וכפר אדמתו עמו והוא מה שכתבנו כי בני הגלות החיל הזה הם המדברים בלשון יחיד:

(ח) או ידבר הכל על הנפש ויהיה כענין מ"ש ז"ל על משה שהיה מסיח עם נפשו ואומר לה שמא ראית אותן בוכין ובכית עמהם אמרה לו את עיני מן דמעה. שמא בקשו לדחות אותך בגיהנם אמרה לו את רגלי מדחי. ולהיכן את עתידה להלך א"ל אתהלך כו'. ויהיה הענין כי בנסוע צדיק מהעולם ועד העולם מעבירים אותו דרך פתח גיהנם והרשעים בוכים בכי גדול עד שעושין מעין כד"א עוברי כו' מעין ישיתוהו ואז בזכות הצדיק נמשכים אחריו ועולים הראוים והנה לפעמים מצטער הצדיק על בכיתם ולפעמים מצטער אולי מדי עברו תתעורר מדת הדין על הצדיק וידחוהו מליכנס אל גן עדנו ימים מספר ועל הא' אמר שמא ראית אותן בוכין כו' ועל הב' אמר שמא בקשו לדחות כו' ועל כן היו מהגדולים דואגים שלא יוליכום דרך גיהנם מדאגה מדבר אחד מאלו וענין זה אפשר אמר דוד אחר אומרו שובי נפשי כו' כמדבר אליו יתברך כאשר חלצת נפשי ממות של גיהנם כן גם את עיני מן דמעה מראות את נפשות רשעי גיהנם בוכות פן תבכה עמהן וגם את רגלי מלדחות אותה שם כי לא אעבור דרך גיהנם לעלות

(ט) רק אעלה בארצות החיים דרך ארצות החיים שאינו בדרך גיהנם וזהו אתהלך כו':