רוממות אל על תהילים · פרק 87 · פסוק 1

לבני קרח מזמור כו' למה שענין זה הוא לבני קרח הוא מזמור ושיר והוא כמאמרם ז"ל על פסוק מזמור לאסף אלהים באו גוים כו' קינה מבעי' ליה אלא משל לעניה שהלכה לשאוב מים מן הבור ונפל הדלי והיתה בוכה שלא היה מי שיעלה לה את הדלי באה בת מלך והשקיפה מעל פי הבור ונפלה לתוכו שלשלת זהב מעל צוארה התחילה בעלת הדלי לרקד ולזמר אמרו לה עד עתה היית בוכה ועתה מה לך תזמרי אמרה עד כה לא הי' מי יעלה הדלי שלי כי אין דואג עלי אך עתה מי שיעלה שלשלת בת המלך על פי דרכו יעלה הדלי שלי כן בני קרח שאסף מכללם היו בוכים על טביעת אביהם בארץ באמרם מי יעלה לנו את אבינו אך בראותם שטבעו בארץ שערי ב"ה כמאמר הכתוב טבעו בארץ שעריה התחילו מזמרים כי מי שיעלה השערים יעלה את אביהם וזהו מזמור לאסף אלהים באו כו'. ובזה יתכן יאמרו פה בני קרח למה שפתח מאמרם הוא אוהב ה' שערי ציון שלא הניח את הגוים ישלחו יד בהם כי כן הוא אומר חשב ה' להשחית חומת בת ציון כו' טבעו בארץ שעריה והנה בזה מגיד מעלת קדושת הארץ ששעריה חשובים לפניו ית' וגם בו בשורה לבני קרח שיעלה אביהם כהשערים כמדובר ועל שני הדברים נאמר לבני קרח מזמור שיר לומר למה שמזמור זה הוא לבני קרח הוא מזמור ושיר אחת על קדושת וחיבת הארץ שנית על הנוגע אליהם ואמרו אל יעלה על רוח השומע ישמע מאמרנו זה שמה שאנו עושים עיקר הוא על מה שנמשך לנו על דבר אבינו כי הלא נעיד כי יסודתו של מזמור זה ועיקרו שעליו יסדנוהו לא בשביל הנוגע לנו היה רק בשביל הררי קדש להורות חיבתם אצלו יתברך: