רוממות אל על תהילים · פרק 14 · פסוק 7

מי יתן אחר שאין זכות בדורות גלות אחרון אמר מי יתן מציון כו' והוא במה שכתבנו בישעיה על פסוק ציון במשפט תפדה כו' כי ציון במשפט ודין הוא שתפדה כי היא לא חנואה ולקתה בעונותינו כד"א כלה ה' את חמתו כו' ויצת אש בציון כו' אך ושביה צריך בתורת צדקה והנה ידענו כי זכו אחישנה ויהיה בלי חבלי משיח רק בשובה ונחת ואם לא זכו בעתה ואז הוא בעוצב ורוגז ע"י חבלי משיח להחזירם בתשובה על כן אמר מי יתן ומציון כלומר מבחינת ציון תהיה ישועת ישראל שיהיו זכאין בדין ויושעו במשפט בשוב ה' את שבות עמו והוא כי הוא ית' אומר כי הבא ליטהר מסייעין אותו ורוצה שנתחיל לשוב ואנו מבקשים יתחיל הוא כמפורש אצלנו בפסוק השיבנו ה' כו' ובפסוק משכני כו' וזהו במה יהיה שנזכה ליגאל במשפט בשוב ה' את שבות עמו שהתשובה המתייחסת אל עמו שהיא ההתחלה ישיבנה הוא ובזה יגל כו' שלא נגאל בעצב בצרות חבלי משיח כי אם נגאל בשמחה ובשירים כי יגל יעקב ישמח ישראל והכפל והשנוי הוא כי ארז"ל באיכה רבתי על ויבער ביעקב כו' שבכל צרותינו צר לו מאד ליעקב אבינו מכל האבות ועל כן אמר שיגל יעקב אבינו תחלה שמזה נעשה עיקר וגם ישמח ישראל זרעו:

או יאמר מי יתן לנו שתי הטבות אחד כאשר עשה בסיני שקדמה שכינה לסיני ומשם בא להקביל פני ישראל שנית ענין ספר הזוהר על פסוק נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל לא תוסיף קום מאליה כ"א הוא ית' יתן ידו ויקימנה וישיבנה אליו מה שאין כן בבנין בית שני שהלכו מאליהם ועל האחד אמר מי יתן מציון ישועת ישראל שיהיה שרוי כבר שכינתו בציון ומשם יצא כחתן לקראת כלה לקבלנו וגם השנית שהיא בשוב ה' שבות עמו שהוא המשיב ונותן יד ומקים אז על הא' יגל יעקב שהבית הג' יבנה בזכותו כנודע ויגל הוא בהחיש והקדים שכינה מטרם הבנותו ועל השנית ישמח ישראל שהוא יתברך נותן להם יד שהוא כבוד והתמדת הטוב: