רוממות אל על תהילים · פרק 147 · פסוק 15

השולח אמרתו כו' כתוב אצלנו בענין בעשרה מאמרות נברא כו' כי כל מאמר ומאמר הוא עצמו היה מהוה הדבר שהוא ענינו כי ע"י הבל פיו אמור יהי אור היה מהוה וכן דברי כל מאמר מהוה הנדבר בו כמאמר הכתוב וברוח פיו כל צבאם כו' וכן הנביא על פסוק כן יהיה דברי כו' כי אם עשה את אשר כו' ואמרו רז"ל כי כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך נמצא כי בכלל הדבר כי כאשר נאמר תוצא הארץ דשא עשב כו' אמרתו זאת הוציא הדשא מארץ. ונבוא אל הענין והוא כי אחרי אומרו שהוא יתברך ישביענו חלב חטים שהוא שיהי פסת בר בארץ שהוא מובחר שבחטה הוא סולת נקיה כמשאז"ל גלוסקאות יפיפיות והלא כל השומע יתמה כי מה נזרע שתהיה התבואה פסת בר נאכל כמות שהוא וכגלוסקא יפיפיה ע"כ אמר השולח כו' לומר אל תתמהו ואל יהיה כמו זר לכם כי הלא השולח אמרתו ארץ לאמר תדשא הארץ כו' ויהי כן בלי איחור רק עד מהרה שהוא עד גדר האחרון ממיעוט זמן כי הוא שיעור מהרה הוא רגע כי אז ברגע היה מה שאמרתי תדשא הארץ אותו הדבור אשר עודנו קיים כמאמרנו בפסוק לעולם ה' דברך כו' כי דברו יתברך הפועל פעולתו עולה השמימה חי וקים כמאמר הכתוב כי כאשר ירד כו' כ"א עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו יורה כי הדבור פועל וישוב למעלה אחר שעשה פעולתו וזהו השולח אמרתו ארץ להדשות מהארץ דשא עשב כו' עד מהרה כמו רגע יעשה הוא יתברך שירוץ דברו ההוא עתה ויוציא פסת בר מהארץ הוא חלב חטים כי עודנו קיים וככחו אז כחו עתה להוציא פסת בר מהארץ כמאז יום יום שהוא מאכל זך היוצא בדבורו בל יזרע ולהיות המאכל דק גם ימציא יתברך מים זכים מעין המאכל ההוא מעין מים רוחניים והוא כי יעשה ה' וימטיר מן השמים וממנו יזיל מים דקים כרוחניים מעין מזון הנז':