והטעם הוא על כי הוא בלתי דבק בה' לפזר לתת צדקה שתבטח בו להתפרנס מצדקה שיתן לך כי עשרו משכח לו יום המיתה לחשוב מחשבות לעשות בעה"ז היכלי מלך וארמנות מבטחים וכיוצא ואינו זוכר המות ואינו עוזב מחשבות הבלו עד ראותו כי הולך הוא ביום צאת נפשו וזהו תצא רוחו וכו' והוא כי אומרו תצא וישוב הוא לשון עתיד כלומר מה תוחלת מן האדם שעד שתצא רוחו שעומדת לצאת וישוב הגוף לאדמתו שעומד לשוב ביום ההוא שרוחו בא לצאת וגופו לשוב לאדמתו קרוב להיותו גוסס אז אבדו עשתונותיו מחמדות העה"ז ולא מקודם יום המות כי איך יהיה כל ימיו דבק בה' לעשות לו תשועה על ידי ממונו לעשות ממנו צדקה ראויה שתבטח אתה בצדקה שיפזר יתן לך:
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 146 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182