אמרו רז"ל שאמר כן במות הבן שנולד לו ראשון מבת שבע שאמר שאם לא היה מת היה בדעתו שלא נמחל עונו עתה שמת ידע שע"י כן נמחל ויהיה לדעתם זה טעם אל אומרו לבן ולא אמר הבן לרמוז על פי דרכו שנתלבן מעונו ע"י מות הבן ולפי זה יאמר על מות לבן הוא מזמור לדוד מה שאין כן לזולתו רק קינה מיבעי ליה לאיש כי ימות בנו: או יאמר ע"ד זה בשום לב אל אומרו למנצח ושיר וגם אומרו על מות לבן בין שניהם אך הנה דרך אנשים שבמות בנו גם שימחל עונו הוא דואג ואינו מקיים מצות ה' לברך ברוך דיין האמת בשמחת לבו כאשר באומר שהחיינו או הטוב והמטיב כמשנת חכמים מפסוק ואהבת את ה' וכו' ומברך בדאגה אך דוד במות בנו זה שמח ויקם ויאמר שימו לחם גרם זה שברך דיין האמת בכל לבו וזה אומרו למנצח כו' לומר על היות לי תואר למנצח שהוא תואר שמחה על מות לבן שלא כדרך אנשים על כן מזמור לדוד:
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 9 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182