אך שלשת גליות האמורים לא היו ארוכים אך ברביעי הלז האחרון הכביד כי ותתעטף עלי רוחי והוא כי בטבע היה ראוי לשנא רוח אדם אותו אם חוטא הוא כי באה מהיכלי מלכו של עולם בגוף עכור וטמאה לירש גיהנם אמר שעם שחטאתי וטמאתי את רוחי שהיה ראוי תשנא אותי ותשמח לאידי כ"כ היא רעתי שתצטער ותדאג עלי על הנוגע אלי כי ותתעטף עלי רוחי עד גדר שלבי היותר מרגיש דאגת הנפש בתוכי ישתומם לבי על מה שמרגיש מצערה.
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 143 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
או שיעור הכתוב שלבי המרגיש צערה על היות רוחי בתוכו ולא תצא ממני מרוב צערה ישתומם לבי.
או יאמר רוחי כשהיא עולם למעלה ממני בלילה תתעטף לפני קונה על גלותי ובמה ידעתי כי כן הלא הוא ברדתה ותכנס בתוכי בהקיצי ישתומם לבי ואין זה כי אם מאשר תבא מצטערת סמוך לאשר התעטפה במרירות לפניו יתברך ישתומם לבי מצערה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182