רוממות אל על תהילים · פרק 142 · פסוק 8

הוציאה כו' אמר הלא אמרתי כי עדיין אינו זמן נסיעתי לארץ החיים כי דל אני מזכיות עד שאעשיר מהם על כן אני אומר הוציאה ממסגר נפשי אתה בעצמך שתוציאנה בנשיקה מגופי שהוא מסגר לה כלומר ולא על ידי אויבי עד שיהיה להודות את שמך שהוא עד ארבה זכיות באריכות ימים שאדע בודאי שאודה את שמך על כל האושר שתאשרני. ועוד טעם שני על שע"י ראות הצדיקים מה שתעשה בגיני ירבו לעשות זכיות הרבה שיהיו להם כתרים בגן עדן כמאמר רב צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שהם אורות זכיותיהם. או יאמר הנה היוצא מבית האסורין הוא אחד מהמחוייבים להודות ואין בית האסורין גדול ממערה זו שהאויבים סמוך לפתחה על כן הוציאה ממסגר זה נפשי להודות את שמך ברכת הגומל ואז אנצל גם משאר צרות כי הלא בקהל עם שאברך הגומל כו' בי יכתירו כי יסבבוני כד"א כתרו את בנימין כי יענו אחרי כי גם תגמל עלי תמיד לעתיד שהוא כי יענו ויאמרו האל שגמלך כל טוב הוא יגמלך תמיד: