והראיה שלא חשתי על עצמי והערתי למות נפשי על דבר כבוד שמך כי הנה כלו עיני לאמרתך שאמרת שלא אשלח ידי בלוחמים עד אראה קול צעדה בראשי הבכאים ואמרו רבותינו ז"ל שהיו בחרבות שלופות נגשים אליו עד למעלה מראשו להכות בו ויצעקו גבוריו לאמר לו עד מתי ניחל והלא כלנו מתים בידם והיה משיב להם ע"מ כך מוטב נמות זכאים ולא נעבור פי ה' ועל זה יאמר פה הנה כלו עיני לאמרתך לא שתהיה אמרתך שלא נמות כי על הנחת מות הייתי והאמירה שקויתי היתה לאמר אלי מתי תנחמני כלומר מתי תהיה לי נחמה על מיתתי האם בהתגלגל פעם אחרת או אם תשוב תחייני או כיוצא בזה:
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 119 · פסוק 82
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182