רוממות אל על תהילים · פרק 90 · פסוק 15

שמחנו בימות כו' אמר אל יקשה בעיניך לשמחנו בהשראת שכינה במשכן באמור כי אבל חטאנו אחרי צאתנו ממצרים ובעטנו בטובה כי הלא ראה והביטה כי כל כך הרגשנו צרה אחרי צאתנו ממצרים במדבר עתה כאשר עניתנו במצרים ולא תתפשנו על צערנו כי הלא יותר נכנענו פה אחר צאתנו ממצרים מבהיותנו שם כי הלא כימות ולא שנים נחשבו מה שעניתנו במצרים וכשנות נחשבו לגודל הצרה מה שראינו רעה נגד פנינו אחרי צאתנו ממצרים עד עתה במדבר והוא כוכב המורה דם שעליו אמר פרעה ראו כי רעה נגד פניכם ותמיד אנו בדאגה על הדבר כאלו היה שנות רבות מרוב הדאגה שגדלה מהענוי של מצרים. ושעור הענין שמחנו כי כימות יחשבו מה שעניתנו במצרים ושנות יחשבו מה שאחרי כן ראינו רעה עם היות בהפך כי במצרים היו שנות ובראיית רעה היו ימות. או יאמר שמחנו כי רב עצבוננו כאלו ימות עניתנו היו שנות ראינו רעה ולא ימים כי יחשבו כיום לשנה. או יאמר אם אין אנו כדאים לקבל טוב עתה שמחנו מבלי היותנו ראויים כימות עניתנו שהיה העינוי גם כן בלי היותנו ראויים אליו כי שבעים נפש צדיקים גמורים ירדו מצרימה והוא שנות ראינו רעה והוא כי ב' זמנים היו במצרים אחד טרם הכביד הגלות רק היו רואים הרעה ממשמשת ובאה והיה זה עד תום כל הדור ההוא שבאו מצרימה כי אז היו צדיקים אך אחרי כן שנטמעו וילמדו מעשיהם אז היה כובד העול שלא היתה ראיית רעה לבדה כי אם גם פועל וזהו שמחנו עם שאין אנו כדאים כימות עניתנו עם שלא היינו ראויים לענוי ובאלו אמרתי שנות ראינו רעה שאז עדיין לא היינו ראויים לעינוי: