ומה שאמרתי אל תקנא בעושי עולה הוא כי הנה כחציר הרך כך אלו מהרה ימלו והוא כי כל נפש מישראל דבקה בשרשה ועל ידי העונות שהם מבדילים בין ה' ובין עושיהם הם כנכרתים משרשם ועל כן הרשע בחייו קרוי מת שנבדל ממקור החיים וזהו כי כחציר מהרה על ידי עונותם ימלו ומה שאין מתים מהרה מן העולם הזה אחר שנכרתו ממקור החיים הוא כי וכירק דשא יבולון והוא כי כאשר כל ירק דשא כל עוד שיש בו לחות מים אינו נובל כך אלו כל עוד שיש בם איזה לחות חיוניית מאיזה זכות אשר עשו אינו נובל ומת והוא כי בכל יום ע"י התמדת הצלחתו בעה"ז הולך ומתייבש לחות איזה זכות שעשה כי הוא מתעכל ומתייבש בהצלחתו ואז יובל כלומר וע"כ אל תתמה אם יאריך בהצלחתו כי אל דעות ה' יודע עד היכן יבושת לחות זכיותיו מגיע והנה זה הוא על הצלחת הרשעים:
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 37 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182