לדוד כו'. הנה לפי גדולתו יתברך הלא יפלא בעיני העמים אשר רם על כל גוים ה' לומר שהוא יתברך בעצמו יציל את בני אדם מזולתם עם היות כי הרבה שלוחים למקום ומה גם להציל בעצמו את איש יחידי ע"כ אמר הנה לדוד לפי אמונתו שמאמין האמת אינו מן התימה שעם כל גדולתו יעשה בעצמו בשביל צדיק ואומר ברוך ה' שהוא בעצמו צורי המלמד ידי לקרב כי למה הביאו לידי סכנת ארי ודוב ולהצילו מידם אם לא ללמד ידיו לקרב עם אנשים כמאמרו גם את הארי גם הדוב הכה עבדך ומהם למד שכך יצילהו מן גלית נמצא שע"י הארי והדוב למדו הוא יתברך לעשות קרב עם גלית וכן מגלית שלקח ה' חלוקי אבנים כמנין אצבעותיו וביד א' בקלע שהם ה' אצבעותיו למד גם משם למלחמה כי עי"כ נתן אל לבו לבטוח בה' במלחמה שאחריה שנאמר ותוסף המלחמה להיות ויצא דוד וילחם בפלשתים ויך בהם מכה גדולה
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 144 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182