רוממות אל על תהילים · פרק 6 · פסוק 4

אמנם ונפשי נבהלה מאד נראה שמרגשת צרה מופלגת יורה כי היא מר לה שנכרתת והולכת בלי תקון וגם כוון באמרו מאד על כי בה תלוי קיום העולם כלו שנאמר בו וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כי היא נפש אדם הראשון ובא ליתקן על ידי ואיך תצא מן העולם בטרם גמר התיקון בסוף השבעים שנה שניתנו לי והוא כי הנה תקונו של אדם הראשון הוא תיקון העולם כי על ידו בעונו נתקלקל העולם ואינו נתקן אלא על ידו כמ"ש ז"ל כל תולדות שבמקרא חסרים חוץ משנים אלה תולדות השמים ואלה תולדות פרץ כי ששה דברים שנתקלקל העולם מהם נתקנים ע"י בן פרץ הוא אדם הוא דוד הוא משיח כנודע ואם אינך עושה בגיני עשה בגין כבוד שמך הגדול שעתיד להיות על ידי והוא כי שמך הגדול שקראך אדם הראשון אשר אני אני הוא כמ"ש ז"ל אני ה' הוא שמי הוא שמי שקראני אדם הראשון ואז יהיה שלם ולא יהיו שתי אותיותיו בלתי מתחברות לשני חברותיהן כד"א כי יד על כס יה והנה השתלם דוד לתקן פגם אדם הראשון הוא ממהר תיקון המלא השם בארבע אותיותיו יחד והוא על ידו כי על כן הוא אומר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא ועל כן בראות דוד בקרב ימיו שהיה על ערש דוי ויירא פן ימות טרם יגמור התיקון אמר הנה עצמותי מצטערים על המצות שלא אעשה אם אמותה הפעם וגם נפשי נבהלה על הנוגע אליה ואתה ה' על כבוד שמך אשר אין לה שיעור עד מתי למה לא תחוש למהר רפואתי ואתקן פגם האדם וישוב שמך לאיתנו וזהו ואתה ה' כלומר ואתה שם בן ארבע שנפרדים שנים אותיותיך מהשנים האחרות כי יד על כס יה שאחדות ארבעתן הוא אחדות נמרץ התאב מהיותך ה' מלא עד מתי תאחר: