כל זאת באתנו כו' בשני כתובים כקודמים דבר בלשון יחיד יתכן כי לא על כללות ישראל דבר בהם רק על שלומי אמוני ישראל החרדים על כבוד ה' מיוחדים שבעם ועליהם דבר בלשון יחיד ואמר כי יותר היו נכוים על הנוגע אל כבוד ה' מהנוגע אל כבוד עצמם כמדובר ועתה שב אל כללות המון ואמר גם שלא הגענו אל גדר היחידים ההם לפחות לא יבצר ממנו כי כל זאת באתנו בגליות ולא שכחנוך בגלות הראשון עם היותנו משוקעים שם שבעים שנה וגם לא שקרנו בבריתך במדי בגזרת להשמיד להרוג ולאבד והוא מאמרנו על פסוק ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי בתיקון הגזרה היו מתיהדים הגוים אך בעת הגזירה לא המירו ישראל לינצל ממנה וזהו ולא שקרנו בבריתך. או יאמר כי הלא אמרת בתורה לא מאסתים לכלותם להפר בריתי אתם והנה בראות ישראל גודל הגזירה ההיא היה מקום חלילה להתפקר ולומר איה דבר ה' אשר אמר שלא יפר בריתו והיה אפשר להטיח דברים ולייחס שקר בדבר חלילה אמר לא כן עשינו כי אם לא שקרנו בבריתך:
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 44 · פסוק 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182