רוממות אל על תהילים · פרק 107 · פסוק 17

אוילים מדדך פשעם וכו' הנה מצינו בחזקיה מלך יהודה שעלה על דעתו שלא היה אשם בהמנעו מלישא אשה על יודעו שהיה עתיד להוליד בנים בלתי כשרים וע"י החולי הכיר כי טעה בדבר והיה חוטא ואז שב מחטאו על ידי החולי ונתקן. ועל דרך זה יתכן כי זה דברו ית' למי שהוא שוגה בעון וחושב שאינו חוטא שמביא עליו חולי שאז נותן אל לבו ושב ורפא לו ויש בחינה שנית והיא מחמת עון למרק אותו וזה יאמר אוילים מדרך פשעם כו' לומר מי שהם אוילים שטועים מדרך פשעם כחזקיהו שחושבים שאינו פשע וגם מסיבה אחרת והיא מעונותיהם למרקם על זה או על זה יתענו בחליים שכל אוכל יתעב נפשם . או יאמר כי לא כל חוטא זוכה להביא יתברך עליו חולי להעירו שישוב עד ה' כי אם אותם שכל כך נכנס בהם רוח שטות להחטיאם עד שנעשה להם פשע אחד ששנו ושלשו בו עד נעשה בהם קנין להחטיאם בעצמם ע"י התמדתם ברעה וזהו אוילים שנעשו אוילים שנעשה בהם הרוח שטות קניני עד הקראם אוילים אשר זה נמשך להם מדרך פשעם שנדרכו בו פעמים רבות וכן אוילים מעונותיהם כי רבו שעל ידי כן שלט השטות בהם ונעשה להם כדבר טבעי אשר אז בלתי מרגישים רעתם שאם יניחם ה' עד שישובו מעצמם אין תקנה. אלא יתענו מאתו יתברך לעוררם מתרדמתם כי בחלים יתנו אל לבם מה שאין כן למרגישים ומכירים אשמותם בבריאותם ואמר יתענו לומר כי תחת אשר היה להם להתענות בבחירתם והמה בריאים יתענו עתה וזהו ומעונותיהם שלא התענו בצום נפשם עתה מאותם עונות שלא התענו יתענו עתה: