בת בבל וכו' בראותו יתברך כי חשו ישראל על ירושלים שחשש הוא יתברך ולא על הנוגע אל עצמם מה עשה שתף כביכול כבוד עצמו עם כבוד ישראל ואמר בת בבל וכו' אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו שהוא על כבודו יתברך שקרא לנ"נ עבדי ואחר כך אמר השמים אעלה וכו' וכן גמול ישראל שמצרים נתנו יד אשור לשבוע לחם מלבד אוצרות זהב וכסף שהריקו ושלחו מלכי יהודה וגמלו להם רעה ואומרו השדודה יכוין ענין מאמר ספר הזוהר על פסוק אשר צבאו על ירושלים הצובאים לא נאמר מלמד שכל אשר הצרו את ישראל בחרבן יחזירם יתברך לעתיד לינקם מהם כל אשר נגף על ידם ושפתים ישק שאם לא כן אשר הצרו בחרבן בית ראשון ומתו מיתת עצמן ובבא פקודת בבל במלאת שבעים שנה לקו בניהם ואיך ישארו העושים הרעה ולא יקחו חלקם לעיני אשר לקו על ידם על כן יחזירם הוא יתברך ויפקוד עליהם לעיניהם כאשר פירשו ז"ל על למען תמחץ וכו' וזה יאמר בת בבל השדודה כלומר אחר היותה שדודה עדיין נשאר הגמול לשלם כי מתו מיתת עצמן כל האנשים אשר עשו בעצמם הרעה:
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 137 · פסוק 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182