רוממות אל על תהילים · פרק 27 · פסוק 2

ושמא תאמר הלא אפשר על ידי פריצים ומריעים בעלי בחירה פן בחרב יצאו לקראתך שעל חפשיות הבחירה לא ימנעם ה' אין זה כלום כי הלא בקרוב עלי מרעים אין הצרה כל כך גדולה כי אינה צרה לנפש כי לא יוכלו רק לאכול את בשרי כי אין שליטת אויב כי אם לגוף אך לא יוכלו על הנפש ולא עוד כי אם גם שהם בעלי בחירה ממנה אושע והמרעים יכרעו ויפולו והוא כי אחר שצרי ואויבי הם צרי ואויבי הנפש הם המשחיתים שנבראו באשמותי הם לי כלומר שלי כמה דאת אמר לי הכסף ולי הזהב וכן כל לי שבמקרא שהוא כאומר שלי והענין כי גם מי שיש לו עונות ברא בם משחיתים ושב מאהבה מסיק בגמרא כי נהפכו לו העונות לזכיות והקטיגורים לסניגורים כמאמר רשב"ל גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות כי נהפכים המקטרגים לסניגורים ולאוהבים הנה אז המרעים לא יוכלו לאכול את בשרו ולא עוד כי בהיות שצרי ואויבי של הנפש הם לי שלי שעשיתים שלי תחת היותם אויבי אז המרעים הנזכרים כשלו ונפלו שלא ישליט ה' את הבעלי בחירה באדם אלא בהמצא בו שמץ עון אך לא בהפכו זדונות לזכיות ויקרם כנבוכדנאצר וחבריו עם חנניה וחבריו שלא הוסרה בחירת נבוכדנאצר כי עשה וכלה רעתו וישליכם אל גו אתון נורא יקידתא ואח"כ הצילם הוא ית' ברחמיו באופן שלא נשאר לנבוכדנאצר רק העון והעונש כן אלה כשלו בעון ונפלו בעונשו ואני אנצל ובזה מלת המה אינה מיותרת כי חוזר אל המרעים שהזכיר תחלה: