רוממות אל על תהילים · פרק 61 · פסוק 3

מקצה הארץ אליך כו' הנה אמרתי מה שבקשתי ממך כי עודני בארצי המוכנת לקבלת התפלה שטרם אקרא ואתה תענה אל תאמר כי אך כאשר מקצה הארץ כשאהיה מפוזר ומפורד בגלות בקצה הארץ מקום רחוק מארצי המוכנת לקבלת התפלה כי אהיה בארץ בבל אדמה טמאה לא יהיה כן כ"א גם שם אליך אקרא כי עמי אתה אלהים כי בכל גלות שכינה עמהם ולא אצטרך רק קריאה וזה מב' טעמים א' שהוא בעטוף לבי מהגלות שהוא בלב נשבר ועוד כי לא אשאל לבטל הגלות כ"א בצור ירום ממני הוא המלכות המושל בי בגלות שירום ממני כי למה שרוממותו היא לו ממני מצדי כי עונותי רוממוהו למען יהיה לי רצועות מלקות על כן איני מבקש ביטולו כי פורע חובי אני כי אם שתנחני ותנהלני שיקל עול סובלו שאוכל לסובלו. או יהיה שיעור הכתובים כלם כי אומר איש ישראל העתיד להגלות במלכיות שמעה אלהים רנתי כו' על דרך הקודם ומה היא תפלתי ובקשתי הלא היא כי למה אחלה בחלי כבד שאקרא אחרי כן ותרפאני הלא טוב טוב היה תעשה לי מתחלה שלא אחלה והוא כי הנה מעותד אני בעונותי ללכת בגלות מפוזר ומפורד ושם מקצה הארץ אליך אקרא בעטוף לבי כי אז יכנע ואז מזרה ישראל יקבצנו הלא טוב טוב היה לתקן מעתה קודם הגלות שתתיש כח היצה"ר והוא הנודע מרז"ל כי היצר הרע בתחלה נעשה כאורח ועני המחזר ואחר כך נעשה בעל הבית משתרר על האדם ומחטיאו בעל כרחו אחר שהחזיק בו ויתנהו תחת רגליו וזהו בצור חזק הוא היצה"ר שירום ממני שמשפילני להיות אני כאורח וירום עלי לעשות בעל הבית מי יתן ובו תנחני שלא ירום עלי או בצור ירום והוא ממני מקרבי תנחני עם היותי בצור ההוא תנחני בדרכיך: