רוממות אל על תהילים · פרק 93 · פסוק 2

ולא מבלתי יכולת חלילה כי הלא נכון כסאך מאז. שהוא השמים כסאך הוא נכון מאז מלכת בבריאת עולם אך אתה מעולם אתה ואינך תחת זמן ואינך צריך תבל:

(א) או יאמר בשום לב אל החלו שלא לנכח שלא אמר מלכת לבשת ויצא לנכח באמרו תכון תבל והוא בהזכיר מאמר ספר הזוהר שבבריאת העולם עאלת אורייתא קמי קודשא בריך הוא ואמרת אי את בעי דין לית עולם ואמר לה על מגן אתקריתי ארך אפים והנה ידוע כי התורה נקראת עוז כמ"ש ז"ל שבמתן תורה הלכו כל האומות אצל בלעם ואמרו לו מה הן הקולות וברקים אלו האם הקב"ה מביא מבול לעולם אמר להם ה' עוז לעמו יתן הקב"ה נותן תורה שנקראת עוז לישראל עמו ועוד ידענו מרז"ל כי מתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין ולא היה העולם מתקיים עד ששיתף מדת רחמים ושעל המחשבה הא' נאמר בראשית ברא אלהים ועל המעשה נאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ונבוא אל הענין והוא שאמר המשורר כאשר ה' מלך שהוא עד לא עשה ארץ וחוצות הנה תחלה השם הנז' גאות לבש שהוא להתגאות למעלה מן העולם לבלתי הטפל בו כ"א להניח את מדת הדין הוא האלהים הוא שכינה בלבד היא מדת הדין לברוא את העולם אך כאשר לבש ה' הגאות הנז' אז העוז שהוא התורה התאזר נגדו יתברך ואמר אף אתה עם מדת הדין ראוי תכון תבל באופן בל תמוט מה שאין כן אם שם הרחמים גאות לבש ועולה ופורש מן העולם שתבל ימוט ואין עולם:

(ב) ואין צריך לומר תבל שהוא כללות הארץ כ"א גם השמים כסאך הוא נכון מאז שמעולם אתה ה' בעל הרחמים שנשתתפת עם מדת הדין ומעולם אתה ולא למעלה מן העולם כאשר גאות לבשת והיית מניח העולם אל מדת הדין: