רוממות אל על תהילים · פרק 110 · פסוק 7

וזהו מנחל בדרך ישתה כד"א ואכלתם בשר ושתיתם דם וז"א בדרך שלא היה רוצה להמתין עד סוף הזמן כ"א בדרך הנמשך ביני וביני וייחס לשתיה כי צמאה נפשו לכך ובקש לרוות צמאונו טרם בא זמן שליטתם וז"א בדרך כלומר עודם בדרך שלא הגיע אל מחוז חפצם ולמה לא עשה על כן להשיב על זה אמר הנה יש קושיא על האמור כי מהו על כן ירים ראש כ"א על כן היה מרים ראש למה לא הניחוהו אך הוא כי בא לשתות ולכלותם אלא שהיה עושה גלים וכן מצינו שרז"ל המשילו את כל מלכות הבא להצר את ישראל לגל הים שבא לשטוף העולם וכשמגיע לחול וכו' וכל גל הבא אחריו אומר אותו הגל לא יכול אני אוכל כך כל מלכות ומלכות ושזהו הוי המון עמים רבים כהמות ימים וכו' והוא כי מאז בירר אברהם את המלכיות שהם אימה חשכה גדולה נופלת עליו כמפורש ברבה ניתן להם מאתו יתברך כח וממשלה לכל מלכות בזמנו ומי יוכל לבטל והד' כחות שניתנו לארבעתם הם הם כגלים נגד הבא לבטלם וזהו והנחל עושה גלים ואין צריך לומר ארבעתם כ"א והגל אחד היה די לשוטפו כי כח ואל לו מאתו יתברך על כן הוא ירים ראשו ורמז בזה כי מה שלא עשה אז יעשה בהיותו משיח שהוא מרים ראש כעת ואמר כי בזה יובן סמיכות המזמור והיות בו הלל והודאה הללויה אודה כי הלל על שלא שטפו הגל והודאה על הרמת ראש לעתיד כי אז יורם ויכלם: