רוממות אל על תהילים · פרק 22 · פסוק 23

אספרה כו' במ"ש ז"ל למה אין אומרים הלל בפורים משום דקריאתה שהוא ספור הנס היא הלילא יאמר במה שאספרה שמך לאחי הוא ספור הנס יחשב כאלו בתוך קהל אהללו ואומרה אספרה כאלו אסתר בעצמה היא המספרת כי המגילה נקראת על שמה כמ"ש ז"ל שאמרה אסתר לחכמים כתבוני לדורות. או יאמר במה שכתבנו על פסוק רוח והצלה יעמוד ליהודים איך יתכן תאבד היא בבית המלך מכל היהודים הנמכרים ועוד אם מונה בה על התרשלה לבא אל המלך מה פשע בית אביה שיאבדו. אך הוא כי אמר הלא הוא יתברך לא יעזוב את בניו להשמידם וירחמם אך את ובית אביך על עון שגרם אביכם הזקן שאול המלך ע"ה רעת המן בהשאירו את אגג חי לילה א' שהטיל בשפחה זוהמת זרע שיצא ממנו המן על כן תאבדו כי העון עודנו על זרעו. נמצא כי בהנצל כללות ישראל מגזרת המן יש ביד בית אביה שתי נסים א' ההצלה ממות ב' שפרקו עון בית אביהם מעליהם במה שהסתכנה אסתר שהיא מזרעם לתקן אך ביד שאר קהל ישראל אין להם רק האחד על כן אמרה לאחי ובית אבי יש ספור כי לא נס אחד בלבד היה וזהו אספרה שמך לאחי שמך שהוא הנסים כד"א ולמעו ספר שמי אך ישראל אין להם ספור כי הכל נס והצלה אחת ולכן בתוך קהל אהללך. או שאחר בקשה על ישראל אמרה על פי דרכה אחר הצלת ישראל אספרה שמך הוא שם יה שבאיש ואשה ישראלית כשתוך קהל שאבוא בקהל נשואה לישראל אהללך: