רוממות אל על תהילים · פרק 72 · פסוק 2

ושני הדברים לעבודתך מה ששאלתי משפטיך הוא על כי ידין עמך כלומר כי אין עמך כיתר עמים כמו שאמרו ז"ל שאמר שלמה מי יוכל לשפוט את עמך הרב כי אם היה עם אחר כי אטול מאחד שלא כדין אינו כל כך קשה אבל הנוטל מישראל פרוטה שלא כדין הוא מתחייב בנפשו וזהו אומרו ידין עמך כלומר כי להיות עמך המיוחד צריך דעת משפטיך כי אינן כיתר עמים ומה שאמרתי וצדקתך לבן מלך שהוא שתעשה עמו צדקה בהון ועושר הוא כדי שידין עמך בצדק שיעשה בן מלך כמלך אביו והוא מאמרם ז"ל ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו כיצד הוא משפט וצדקה אם היה מחייב את העני בדין ולא היה לו לשלם היה עושה צדקה עמו ופורע משלו וז"א בצדק כי יעשה משפט וצדקה כי ידין עמך בצדק שיהיה הדיינות בצדקה שהוא לפרוע בשביל העני ואם יאמר אומר יזכהו בדין ולא יפרע בשבילו כי אי אפשר כי בכלל הדיינות הוא שישפוט ענייך במשפט ודל לא יהדר בריבו על כן צריך לחייבו ולפרוע בשבילו. או שיעור הכתוב שמתחיל במאי דסליק מניה מה שאמרתי צדקתך לבן מלך הוא כי ידין עמך בצדק שיעשה צדקה ומשפט כאביו ומה שאמרתי משפטיך למלך תן הוא לשפוט את העני במשפט לחייבו בדין אם הוא חייב ודל לא יהדר בריבו: