רוממות אל על תהילים · פרק 41 · פסוק 10

אמנם ה' לא אאשים בעצם את המכבידים על עונותי כאלה כי הלא גם איש שלומי הוא יואב אשר בטחתי בו בשלחי הכתב שישים את אוריה במקום אשר ידע כי גבורים שם בחשבי שיסתיר דבר ואדרבה הוא הגדיל עלי עקב בהראותו הכתב לכל כמ"ש ז"ל על ואתה ידעת את אשר עשה לי יואב באופן שאם היה קצת חילול השם בדבר שהיה פתחון פה לעם לזלזל בכבודי הוא הגדיל עלי עקב כי מעט אשר הייתי למרמס תחת עקבות רגלי אויבי הגדיל עלי עקב אז יותר לידרס כי הגדיל עקב שעלי ואם נפרש לשון עקב כמו סוף כדעת המתרגם על תשופנו עקב יאמר כי תחלה היה לזות שפתים על שלקחה אך בהגלות כי הוא צוה שיהרג הגדיל מה שהיה בסוף על כל הקודם כי זה שם החותם וכלה רעת החילול ומאשר איש שלומי עשה לי כך איני מאשים כ"כ את אויבי כי הוא עשה להיות כי רע עליו המעשה ולא יכול לסבול כן אפשר אלה גם הם נראה הענין חמור בעימהם: