יאמר ענין בת ר' עקיבא שהיה נגזר עליה מיתה משונה בליל חופתה וע"י תתה צדקה לעני שהיו כלם מטפלים בעסקי חופתה והמשתה והיא הניחה הכל ושתה לבה אל עני והניחה הכל ותרץ ותתן לו לאכול ותנצל נפשה והיה לה נס כפול כי גם שלא הקדימה צדקה לצרה רק ביום הרעה עצמו נצולה על ידה ויצא ר' עקיבא ודרש וצדקה תציל ממות יכול ממיתה משונה אלא גם ממות עצמה והוא כי היה מספיק תציל הצדקה מרוע הגזירה בל תהיה משונה המיתה אך תמות אז מיתת עצמה אחר שלא היה לה עוד חיות כי אם גם ניתנה לה חיים וזה יאמר פה אשרי מי שמשכיל אל דל שמשמעו שפונה מעסקיו ומשכיל ושם לבו לפקח על הדל כי זה אין צ"ל אם יקדים זכות זה ליום הרעה הנגזרת עליו כי אם גם אם מה שהוא משכיל אל דל הוא ממש כבר ביום רעה עכ"ז ימלטהו ה' כאשר קרה לבת ר' עקיבא כמדובר וגם כוון באמרו ביום רעה כפשוטו שהוא יום של רעה שהיום הוא של גזרה רעה לפי מזל היום כבת רבי עקיבא כמדובר ועכ"ז ימלטהו ה' השודד המזלות.
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 41 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182