ואם הוא שאני בן דעת יותר ממנה אדרבא פליאה היא דעת ממני והוא מ"ש ז"ל ויבן ה' את הצלע שניתן בה יותר בינה מהאיש ועוד כי הלא גברה עלי והוא מ"ש ז"ל כי אמרה וכי תעלה על דעתך שאני מת ואתה חי וגברה עליו ומה גם למדרש שאומר כי אומר היא נתנה לי מן העץ שהוא שהכתה אותו בעץ עד שאכל וז"א הנה האחור שאמרתי שפליאה דעת ממני נשגבה עלי לא אוכל לה באופן שעליה עיקר האשם ולמה שמת עלי כפכה יותר מעליה:
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 139 · פסוק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182