רוממות אל על תהילים · פרק 17 · פסוק 8

ואותי לא אשאל חסדים למעני כי אם שמרני כאישון בת עין כו' לומר הנה באור בת העין יראו אור כל האברים ללכת ארחות יושר ולהשמר מכל פוקה ומכשול ועל כן הוא שמור כמונח בקופסא תוך בשר העפעפים וגם שערות העפעפים המתפשטים ומכבידים להחזיק הסתימה בפרט לעת השינה כדעת חכמי הטבע כי שערות העפעפים מועילים לשינה. ונבא אל הענין אם יקל זכותי אל תעשה בגיני כי אם בעד כל ישראל והעולם שצריכים לי כי זולת נצאונו מלכותו מקיים עולם כנודע וזהו שמרני כאישון בת עין שכפלת שמירתו בבשר ושערות בהקיץ ובשינה אשר מה שכפלת שמירתו הלא הוא על כי כל האברים צריכין לו כן אנכי שואל תשמרני כמוהו בבחינה זו כי עם שאישון הוא מאיר לכל הגוף כי הוא כל האדם כי ראיית העין מצלת את כל הגוף מכל פוקה ומכשול כן אני לישראל כבת העין לאיברים כי כאשר הבת העין שומרת ארחות האברים בל יכשלו כן אני זכותי תאיר לישראל ועל כן ראוי כי כאשר יש לבת העין שמירה כפולה א' שהיא נסתרת תוך בשר העפעפים שמועיל גם בהקיץ והתפשטות שערותם לשינה כן בצל כנפיך הדומים להתפשטות השערות כאשר אישן המות כאשר הם טובים לאישון בשינה תסתירני שלא ימשול בי מלאך המות: