רוממות אל על תהילים · פרק 73 · פסוק 4

ואם יאמר איש על מה אתה נאנח הלא ידעת כי כה יעשה הוא יתברך למען האכיל לרשע כל זכיותיו בחייו כמקרא שכתוב לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו הלא גם זה ידעתי גם אני אך לא שקטתי ולא נחתי יען ראיתי כי איין חרצובות למותם כו' והוא כי הלא ידוע כי יום המות הוא יום התחלת דין לכל חי ועת למות בחיים לא תתחשב ואם הרשע אשר יאכל זכיותיו המועטות בעולם הזה חרצובות רשע ואגודות משחיתים אשר ברא לאיזה זמן הם נועדים ומתי יבואו לו אם לא אל עת מותו כי אז מראים לרשע רעתו ובוכה הפך הצדיק הרואה אז מתן שכרו ושוחק ואם כן אפוא הרשע אשר אכל כל טובו בחייו היה ראוי כי בעת מותו חבלי יולדה יבואו לו ויתמרמר וחרצובות רשע יתקשר בו לבלתי הפרד הנפש מן הגוף בנחת כי אם כאלו היא מקושרת בחרצובות וקשרים קשים שעל ידי כן העברים יביטו לראות כי טוב לא יהיה לרשע אשר אכל בטובה בעולם הזה כי צרת מותו אות ומופת על מה שאחר. אך הנה אלה רשעים אין חרצובות למותם ואלו לא היה כן רק לאשר תשש כחו הרבה מרוב ימים או מאריכות וכובד החולי החרשתי כי אמרתי אין זה כי אם כי אספו כחותיו ויחלש ויגוע כמו רגע ולא הורגש צערו אך לא כן הוא כי אם ובריא אולם כי אשר אמרתי כי אין חרצובות למותם הוא על מי שבמותו הוא עדיין בתוקפו בריא עולם: