רוממות אל על תהילים · פרק 77 · פסוק 20

והנה נתפרסם בכל העולם כי הכל בראת בשביל ישראל כי הנה בים דרכת כו'. ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל באמרם ויבקעו המים ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים מלמד שכל מימות שבעולם נבקעו. וראוי לשים לב אם בקע הים לעשות דרך לעבור גאולים כל מימות שבעולם למה נבקעו. והנה הטעם הראשון אשר יפול לב האדם עליו הוא למען פרסם הדבר בעולם. עוד אחשבה טעם שני והוא במה שכתבנו כי מה שטעה פרעה וחילו לבא במים אחריהם בים ולא זכרו את כל מעשה ה' כי נורא הוא ויתנו לב לחשוב כי גם זה מעשה אלהים הוא ואם עשה נס לא בשביל פרעה וחילו עשה כי אויבי ה' המה אך הנה אין זה כי אם שהוא יתברך משגיא לגוים ויאבדם ויולך את הים ברוח קדים עזה כל הלילה ויעלה על לב פרעה וחילו כי הרוח קדים עזה קרעה הים ולא ידע כי מה' היה הדבר והנה מזה היתה יוצאה תקלה פן גם עדת ישראל ישגו ויעלה על רוחם גם המה כי רוח קדים עשתה זאת וימעטו וישוחו נס קריעת ים סוף על כן מה עשה הוא יתברך בקע כל מימות שבעולם בהבקע הים כי על ידי כן יכירו וידעו כל שוכני תבל ויושבי ארץ כי האלהים עשה ולא רוח הקדים כי הלא בכל מימות שבעולם לא עבר בם רוח הקדים ומשם ילמדו גם הם על הים והנה טעם זה השני יתכן הוא מאמר אסף באמרו בים דרכך כו' לומר הנה בים היה דרכך בכונה להעביר את ישראל ולשקע את המצרים אך ושבילך בלתי רחב כשל הים הנקרא דרך עשית במים רבים שהוא בכל מימות שבעולם בקריעה בעלמא כשביל צר אמנם עשית אותו יען כי ועקבותיך שפסיעותיך עשו דרך בים לא נודעו כי אדרבה חשבו כי רוח הקדים חרבה הים ונעשה דרך על כן היה שבילך בשאר מימות כי בם יודע האמת בישראל ובכל העולם זולת המצרים טרם הגלות להם מה שנבקעו שאר מימות: