רוממות אל על תהילים · פרק 92 · פסוק 7

כי הלא אפילו מי שהוא בגדר איש חשוב כנודע מכל אנשים שבמקרא אעפ"כ שהוא בגדר איש חכם וחשוב הוא בער לא ידע וכסיל הוא גם הוא האיש הנזכר שלא יבין את זאת ויתמה על החפץ:

(ו) או שיעור הכתוב הנה אין לאיש להרהר מקל וחומר ומה אם הנגלה יפלא בעינינו כי מה גדלו מעשיך ה' ומה גם מחשבותיך הנסתרים כי מה עמקו מחשבותיך:

(ז) וזה הוא ק"ו כל כך ברור כי איש בער יקרא אשר לא ידע וכסיל אשר לא יבין את זאת. או יאמר הלא אמרתי שעמקו מחשבותיך בגלגולים במה נדע כי כן הוא לזה אמר איש בער לא ידע מעצמו ענין הגלגול וכסיל מהתורה כי כסיל הוא מקביל אל חכם כמה ד"א בן חכם ישמח אב ובן כסיל כו' לא יבין את זאת הוא ענין כי מאיש לוקחה זאת והוא כי מאי זאת כי לא לוקחה זאת כאשר היא רק עצם צלע אחד אך הוא מאמרנו בביאור התורה כי בתחלה ומה גם למ"ד דו פרצופין נבראו נפש חוה היתה בו ואפילו לדברי הכל כל נפשות אישי ישראל היו בו כמאמרם ז"ל בש"ר ונפשה גם היא וכשהוסרה מאדם לא צלע עצם בלי נשמה הוסר ממנו כי אם בכל הנפש אשר היתה בו כי נפשה הוסרה ממנו גם היא וזהו לוקחה זאת שאל"כ למה על כן תקרא אשה לא לוקח רק עצם אך הוא כי זאת כמות שהיא לוקח ממנו ואם כן אין לך גלגול גדול מזה וקל וחומר הדברים אם עודנו בחיים יש גלגול כל שכן אחר מות כחז"ל שאל"כ מאי זאת וזהו וכסיל לא יבין את זאת שאלו יבין היה הגלגול נודע אליו. או יאמר הלא אמרתי שהמות הוכרח על כי מתחלה צדקו יחדו הגוף הזך עם הנפש ואח"כ נפגם הגוף והוכרח למות ליתקן בתחיה על זה אמר איש בער וכו' וכסיל לא יבין את זאת הוא זאת התורה אדם כי ימות באהל וכו' כי למה יטמא אשר באהלו אם לא שבמות אדם זוהמת נחש נשארה דבקה בגופו והיא תדבק לאשר באהלו הנה המשכיל בזה יבין כי טוב היה המות לאדם וזרעו ליטהר מזוהמת ההיא לשוב בזכוך בתחיה: