המאס, (תפלה שלישית), אחרי ששמע שה' משתתף בצערן ולא מאס בהם, יטעון וכי מאסת את יהודה הלא עוד אהבתך אליהם, וגם אם מאסת את יהודה האם בציון געלה נפשך, הלא עוד שכינתך בציון, וא"כ מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, ר"ל כי השם יקדים תמיד רפואה למכה, כדרך המקיז דם שיכין תחלה התרופות לעצור את הדם אחרי ההקזה ולהשיב נפש החולה, וזה סימן שאין כוונתו לחבל בו בההקזה רק לרפאותו, וכן המכה שבאה על ישראל אם היא השגחיית עיקר המכה למען ישובו בתשובה וירפאו, לכן יקדים ויכין את הרפואה, ע"ז שואל אם המכה היא השגחיית מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, למה לא הקדמת לה רפואה, ואם היא ע"י הטבע וע"י הסתרת פנים, הלא זה לא יצוייר רק אם הטבע תחייב זאת, ואיך היה בהפך, כי קוה לשלום שמצד הטבע ראוי שיהיה שלום, ולמה ואין טוב? וגם אחר המכה מצד הטבע היינו מקוים לעת מרפא ואיך והנה בעתה? וא"כ אין המכה טבעיית ומדוע לא הקדמת לה רפואה:
קריאה במקור
מלבי"ם על ירמיהו · פרק 14 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 379e2ba98a4f2d86fa4927ae460f69167082d459d9370dc437ca9250ed7f09d3