אם למקרא · בראשית · פרק 1 · פסוק 22

ויברך אותם אלהים. בהרבה מקומות פי' ראב"ע לשון תוספת והפך ויברכם וירבו מאד, וימעטו וגו' (עיין לו תלים ק"ח) ואם כן, הוא מל' בריכה והלמוד היקר הזה הנובע מעמקי שפת עבר, מגיד בגדלו, על אמתות דעות המקובלים ומשליהם האחוזים בשרשי הלשון כאשר ידמו ירידת השפע אל המים הנגרים והמתרבים והיא היא הברכה או בריכה ויעיד עליו ההפך קללה מל' כי קלו המים, המעטה — וכן מארה היא מענין זה עיין לרש"י (דברים 28) שפירש חסרון כמו צרעת ממארת. — ולזה היו המים ההולכים, לכבוד ולתפארת אצל קדמונינו, ועגלה ערופה היתה נעשית על נחל איתן כאשר רמז על זה אהובינו זקש בספרו התחיה, ואז"ל מפני מה מושחין המלכים אצל המים, כדי שתמשך מלכותן. — ואמרו כי גרסיתו גריסו אכיף נהרא כי היכי דמשכן מייא משכן שמעתתייכו (הוריות פ"ג) — והאזהרה הזאת תקרבנו אל כת האיסיני או החסידים אשר מהידוע מפי הסופרים קדמונים (פליניו, ויוסף הכהן) היו אוהבים לשבת על חוף הים או הנהרות, ועל דמיונות אלה וכיוצא באלה תקעתי יסודותי בקורות האיסיני אשר לי להורות כי מאצילי חכמי ישראל היו ומהעוסקים בחכמה האלהית המקובלת.