אם למקרא · במדבר · פרק 21 · פסוק 8

עשה לך שרף. מנבואת ישעיה ידענו שברואי מעלה יש מהם שנקראו שרפים, ואולי היו נראים לעין הנביא כדמות שרפים ממש, ואפשר שנצטוה משה להעמיר צורתם על נס כמו שנצטוה בדבר הכרובים — שנודע גם מהם אצל יחזקאל היותם בריות שמימיות ומדרגת מלאכים, הרי לך שרפי ישעיה וכרובי יחזקאל טמונים ברמז בדברי משה ע"ה כגרגיר הזרע הטמון באילן — ומה שיורה שהיו מיחסים לשרף של משה הוראה מלאכיית הוא העבודה שעבדו אותו אחר כן וטעו אחריו כי מבלעדי זה יקשה איך נטה לבם לעשותו אלוה לולי שמתחלה נעשה כצורת מלאך — הרי למדנו שהמלאכים והנחשים נקראו שניהם שרפים להדמות קצת מלאכים לצורת נחש, וחוץ מהלשון שיורה על זה מצאנו סמך יקר בדברי הזהר (ח"ג מ"ז) מאן שרפים? (הנחשים השרפים) דכתיב ראשי תנינים וכתיב שרפים עומדים ממעל לו וכו' וכו', והרי זה מפתח להבין מה היה להרבה מהאומות הקדמוניות לצייר אלהיהם בדמות נחש, ומהם המצריים, ועליהם בפרט ידענו שהיו מציירים עגולים ועליהם סביב סביב נחשים משולבים זה עם זה לרמוז על הנמצא הראשון מקור החיים, והנחש היה אצלם סימן החיים והבריאות (כשמו בל' ארמי חויא) Pluehe Hist. du Ciel, וגם מאקרוביו כתב היותו סימן הבריאות Salutes draco lib. l. c. 20. — וכבר ראיתי מי שהעיר שהקדמונים בכלל, דבריהם סותרים זה את זה בענין הנחש, פעמים יאמרו עליו שהוא אית ודוגמא לכל דבר רע, קנאה ושנאה ותחרות — ופעמים יאמרו עליו כי טוב הוא עד שיעיר שיקראוהו המלאך הטוב (Agathodemon) ויאמרו עליו שיודע העתידות והיא אית ודוגמא לחיי נצח (Eternite) עיין Revue contemd. de Turin Ton.. XXlX. p. 448. — והיא בעצמה הסתירה הנראית בדברי המקובלים כי פעמים יקראו נחש לטומאה ולדין — ופעמים יכנו ספירות הקדושה בשם נחש כמו לויתן נחש בריח וכן תנין כיוצא בו, שמשמש קדש וחול — ובציורי מצרים הנמצאים עד היום האלילים אויס וסראפיס נושאים על ראשם דמות נחשים לאות החיים והבריאות וכוס הרפואה הנתן בידם הוא מוקף מצורות נחשים — Creuzer. Guignaut. V. 5. ed. Paris. 558. — וגם מהיונים והרומיים הזכירו חז"ל צורת דרקון במס' ע"ז וסוד נחש בריח ונחש עקלתון ידוע בדברי המקובלים וסוף דבר גם את זה לעומת זה עשה האלהים, ואין לך אפילו סגלת צורת הנחש להבריח הנחשים ולרפאת מזורם שלא נודע אצל הגוים (אולי ממעשה שלפנינו למדו כקוף בפני אדם) — הוא שכתב פטולומאי Tolomeo, שטס של נחשת החקוקים בו דמות שני נחשים סגלתו להבריח הנחשים בלחשים ידועים — וכעין זה הוא מה שספר ההגמון Gregoire de Tours שכשהיו חופרים בעיר פאריז מצאו טס של נחשת ובו דמות עכברים, וכשהוציאו משם נתמלא המקום עכברים כי סגלתו היתה להבריחם ממקום שהיה שם, ומי יודע אם אולי טחורי זהב ועכברי זהב של פלשתים זה היה תכליתם – עיין Rasnage llist. de juif X. 471.

[השמטה: עשה לך שרף. עיין מה שכתבתי במקומו — ומארסיל פיצין פילוסוף אפלטוני בפירינצי בדור הט"ו לחשבונם כתב כי במצרים נחש הנחשת היה כדמות טלסמאן להבריח הנחשים, וזו ג"כ דעת Marsham עיין Basnage Hist. des Juifs Vl. 506. — ועל התדמות חקי ומנהגי התורה לחקות מצרים ושאר גויי קדם, עיין מה שכתבתי ע"ז בכמה מקומות ואיך אין להם פתרון מתקבל אם לא ע"פי הנחות והקדמות הקבלה האלהית המודה ומאשרת ומקיימת ההתדמות הלז גם מבלי לחץ הידיעות שלא נתפרסמו רק בימינו, וזה תפארתה ואות ומופת על קדושתה כי נמצא במשכיותיה הרפואה, גם טרם תבוא ותגלה המכה.]