אם למקרא · ויקרא · פרק 12 · פסוק 3

וביום השמיני ימול. הטעם הנכון למילה ביום שמיני כי לדעת הקדמונים כלם לא היה הולד בר קיימא ונחשב כבריא עד הח' אם מפני שלא עברו עליו הימים הראוים ואם מפני מספר השבעה החביב וזה הטעם מסכים מאד עם אמונות הקבלה מצד, (כידוע כי גלוי העטרה בשמינית) ועם דברי התלמוד מצד, — ובזה יהיו לאחדים עם אמונות הקבלה כאומרם בתלמוד עד שיראה פני מטרונא — וכן בבהמות כתוב ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה, ראה כמה היה חביב המספר הזה לתורה עצמה, וממה שמצינו וביום השמיני וגו' על מין האדם, יפקחו עיניך כי מה שנאמר בבהמה שבעת ימים יהיה תחת אמו אינו מצד החמלה כאשר חשבו קצת, והן לו שימשך מזה החמלה לאם אין זו ראשית כוונת דרכי אל — ולא אצלנו בלבד תקעה אהליה אמונה זו אבל גם אצל חשובי היונים שלא היו קורים בשם לילד הנולד עד יום השביעי, וטעם לדבר כי בכל הז' ימים היה אצלם כמסוכן, עיין Arist. hist. anim. lib. VII. c. 12. p. 896. e Hecker. hist. de la medec. v. 1. 235.