אם למקרא · בראשית · פרק 35 · פסוק 2

הסירו את אלהי הנכר. אמר יעקב הסירו וגו' אל בני ביתו, אולי בין השלל היו שם פסילי אלהי הגוים, ואמר אל הנשים הכנעניות אשר ביניהם הסירו וגו' אולי הסתירו אותם לעבדם, רק הנזמים לא ידענו למה פרקו מאזניהם, ואומר אני שהיה המנהג לתלות באזניהם צלמי אלהיהם מכסף או זהב, והתרגום מסייעני שתרגם בכ"מ נזמים.

קדשייא. ואולי זהו טעם שבחרו בנזמים ייתר מכלים אחרים לעשות העגל כמו שנאמר פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם וגו'.

והטהרו והחליפו וגו'. טהור בלשון עברי קרוב לטהר ארמי שהוא לשון אורה, כמו שרגא בטיהרא, אלא שבלשון הקדש יאמרו צהרים בצר"י וצהר על דבר מאיר, וכן השמן יקראוהו יצהר מטעם זה, ויש פעמים שישמרו כבלשון ארמי, להורות על האור והבהירות, כמו ובעצם השמים לטהר, השבת מטהרו, ומי יודע אם קריאת קדמונינו היתה כקריאת הישמעאלים, אות הט' שלהם שהיא כמו צ' במבטא, וגילוי יקר מצינו בפסוק ארבעים שנה אקוט בדור, שכפי דעת המתרגם ואבן עזרא, הוא ענין מאוס וגעילה, ולפי זה אין ספק שהוא כמו אקוץ, ולהפך מצאנו בעברי צ' תמורת ט' בערבי, ודעת ר"ס אך בצלם יתהלך איש, כמו בדלס בערבי, לשון אפלה, ובדברי רבותינו רמץ והוא האפר, ובערבי רמד — ושרש זה צהר או טהר נמצא גם אצל הישמעאלים להוראה זו עצמה.