אם למקרא · בראשית · פרק 12 · פסוק 10

וירד אברם מצרימה לגור שם. חכם גדול איטלקי מעיר נאפולי Vico כתב דרך אומדנא, דמוכח שבני אדם שנפרדו ונפוצו בכל העולם חוץ מעדת המאמינים היה כל אחד מהם בודד לעצמו מבלי חברה מדינית ועיר פרא אדם יולד עד שהשמים היו מתקדרים בעבים ורב קולות אלהים ותהלך אש ארצה ומרוב הפחד נחבאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' והדר גאונו, וזאת היתה ראשית החיים הבייתיים בהתיחד איש ואשתו בחברה תמידית וזה החלם ליראה מפני ה' אלהים ולעבדו כי רב כחו ועצום עושה דברו, ומה שיש להפלא בזה שנשאר בלשוננו הקדושה רושם הנכר מהדברים האלה כי גור בלשוננו יש במשמעו היראה כמו גורו לכם מפני חרב ויש במשמעו האסף הביתה כמו אגרה בקציר מאכלה — ויש במשמעו התחברות בני אדם כמו יגורו עלי עזים וקצת מקטני הבהמות נק' גורים כמו גור אריה הניקו גוריהם — ועוד כתב החכם הנזכר שתחלת העבדות החל בארץ מהגרים שהיו באספים הביתה ואח"כ היו משתעבדים בהם בחזקה או במרמה, ובלשוננו גר הוא הגר בארץ לא לו, וגר הוא גם כן העבד כמו שהוא לדעתי בפסוק איוב י"ט ט"ו גרי ביתי ואמהותי לזר יחשבוני וכנראה לי שבלשון ערבי קורין לשפחה גאיירא, ועוד נדבר מזה על פסוק הצר הצורר אתכם כי זר וצר דומים כמו hostes אצל הרומיים אורח ואויב.