אם למקרא · דברים · פרק 28 · פסוק 36

ועבדת שם וגו' עץ ואבן. אנקלוס תרגם ותפלח תמן לעמא פלחא טעוותא אעא ואבנא — הנראה בהשקפה ראשונה שבא אנקלוס לשנות פשט הכתוב ואינו כן באמת כי זו הגדת העתיד גם קללה כמו כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך, ובשר שעתידין ישראל לזנות אחרי ע"ז מלבם, או בעל כרחם על ידי רוב הצרות והשמדות שיעבירו אותם על דעת קונם, ואם תאמר מה זה ששנה אנקלוס? אומר אני כי לכוונה עמוקה ישקיפו מליצותיו כי כל גוי שישתעבד לגוי זולתו נעשה כאלו גם אלהיו נכנע תחת אלהי הגוי הנוצח כי לכל עם ועם טבע קיים ונטיה עומדת והיא נפש הגוי כלו יקראוהו הקדמונים שר מלאך ומזל, והאחרונים, Genio ldea וכשישראל נכנעים תחת גויי הארצות כביכול נעשה כאלו בצרתם לו צר, וזה עקר כמה מליצות הנביאים והחכמים כמו שאמרו אשר פדית ממצרים גוי ואלהיו וזה גלות השכינה ושפחה כי תירש גבירה, ובצדק יאמר האומר כי בעובדם לגוי עוע"ז נעשים גם ישראל עובדים לע"ז עצמה אם מהטעם האמור ואם מפני כי נימוסי הגוים וחקותיהם אל אשר יהיה רוח הדת ללכת ילכו ונמצא כי אין שום חק ונימוס שלא יהיה בו שמץ ע"ז ובא א"כ אנקלוס לבאר מה שסתם הכתוב, וזה עומק כוונת אומרם ז"ל "ישראל שבח"ל עובדי ע"ז בטהרה הם. — ועל עיקר פשטו של מקרא אומר אני כי יותר נכון לפרשו על הגזרות והשמדות שהכריחו ישראל לעע"ז, כי אם מרצונם, לא הוסיף ואמר והיית למשל ולשנינה כי הכופר באלהי ישראל חזר להיות כאחד מגויי הארץ — או ידבר הכתוב על כל כת וכת, על הפורקים עול, ועל העומדים על משמרתם על אלו נאמר ועבדת שם, ועל האחרים והיית לשמה וגו' — ובתרגום ירוש' ותהי מסקי ארנונין לפלחי טעוון ואין ספק כי לא על הגוים בכלל ירמוז בשם פלחי טעוון כי מה שמץ ע"ז נמצא בזה? רק על הכומרים והכהנים שבהם שיכריחו אותם בגופם ובממונם לשרת לעבודה זרה, ובעונותינו עשתה קללה זו פירות ופירי פירות כי בדורות שעברו היו מטילים על היהודים צרכי הוצאות ע"ז ומכריחים אותם בגופם ובממונם לבנין בתי תפלותיהם. וכן בתלמוד ( ע"ז ) זכרו מבנין הבסילקאות ואמרו שלא יבנה אלא עד הכפה.