אם למקרא · בראשית · פרק 14 · פסוק 14

וירק וגו' שמנה עשר ושלש מאות. יוסף לרומיים במלחמותיו ( v. 19 T. 4.) כתב שאלה ג' ושלש מאות היו ראשי לגיונות, ועיין (Sharon Turner 3. 147)

[השמטה: וירק את חניכיו. רבותינו אמרו ששמם אברהם כשמו עשו חניכה מלשון כל שום וחניכא דאית לי, שם שקורין לאדם והבלתי יודע יהיו הדברים לשחוק בעיניו, אך מה יקרו מחשבותיהם, הלא נתברר בירור גמור אצל הקדמונים, כי הנלוים אצל הגדול לשרתו ולברך בשמו כדרך הקליאינס CLIENS אצל הרומיים היו נקראים על שם פטרונם (וזה כוונת רבותינו דרך ב"ו אדם, נקרא על שם פטרונו) ויוסף הכהן נקרא פלאוויוס Flavius כי היה בן בית לקיסרים איספאסיאנוס וטיטוס הנק' פלאווי, והם היו יוצאים ונכנסים אצל הפטרון לכל שירות ומלחמה, ונתבאר כל זה היטב בספר Vico Principe di Scienza Nuova והוא הוא שאמרו רבותינו שנקראו אברהם כשמו ולהיות אצלם כמו אצל ויכו שם אברהם שם כללי Tipo, Caratteri יאות לכל מחנהו הוסיפו ואמרו פסיעותיו של א"א היו ג' מלין ר"י בר"ט אומר מיל — דמו כל המחנה כלו לאיש אחד ואמרו שכל פסיעה היתה גדולה כ"כ, ולכוונה זו ישקיפו כל הנפלאות המסופרות על איש פרטי אשר לא יעצור כח, גבורת אנשים לבצע אותם כמו המסופר מעוג מלך הבשן.]

עד דן. כתב יוסף לרומיים שדן שם אחת ממוצאות הירדן וכזאת אמרו חז"ל ע"ש ירדן שירד מדן ותועי רוח חשבו למצוא עלה נגד קדמות התורה באומרם כי באותה שעה לא היה דן בעולם, ולא אמרו בלבם שכמה שמות שמצינו בדורות אחרונים כבר היו לעולמים ואזכיר קצתם לסתום פי מקטרג, למשל מצינו יהודית קודם יהודה והיהודים, ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי. חנוך בן ראובן חנוך ופלוא חצרון וכרמי ומצינו חנוך בנו של קין וחנוך בן ירד, קרח בעל מחלוקתו של מרע"ה וקרח בנו של עשו, רעואל אביו של יתרו ורעואל בן בשמת אשת עשו, עיבל מצינו אותו אצל החורים שם אדם ומצינו אותו שם הר בימי משה, וכן דן אפשר שהיה אדם מפורסם ונקרא המקום על שמו. וכיוצא בו מצינו זאת לפנים בבני רעמה שבא ודדן ונקל ליפול אחת מאותיות הכפל כנהוג פעמים.

חניכיו. חז"ל אמרו ששמם אברהם כשמו דרשו חניכיו מלשון חניכה ואין ספק שבשנים קדמוניות כך היה מנהגם להתכנות על שם הראש והקצין שבהם, ולא בלבד בעיר רומי כידוע מענין הקליאינטי Clienti שהיו נקראים על שם פטרונם Patroni אבל גם בארץ יון ובארצות בני קדם כמו שהוכח יוכיח החכם Vico לארך ולרוחב ויש מדרש חז"ל שישראל נקראים על שם פטרונם, והוא מיוסד על המנהג שבזמנם כהרבה מדרשותם שלא יובנו כ"א על פי המפורסם בדורות ההם, ומזה, ההכרח לדעת אותם על מתכונתם.