למען וגו' וינפש בן אמתך והגר. לא שעקר טעם שבת לתכלית זה בלבד, אלא שגם מנוחתם של אלו בכלל התכלית ותועליות השבת, ועכ"ז ראינו שעשה הכתוב טעם זה בלבד עקר, ומכאן ראיה שאין ללמוד מפסוקים כאלה לומר שטעם המצוה הוא הנזכר בו ואפס זולתו, — ולכל הפנים ראה דברי התורה מה נעמו ! ועד כאן הגיעו רחמיה לחוס על העבד הערל כמו שפירש רש״י בן אמתך בעבל הערל הכתוב מדבר, ועל הגר אוכל נבלות, עד לעשות מהם תכלית וטעם שביתת יום השביעי, ומהאור הזה הופיע על ראשי פילוסיפי יון ובתוכם אריסטוטליס כשכתב "הקרבנות והחגיגות עיקר התיסדם בעבור העבדים יותר מבעבור האזרחים החפשים" Arist. Econom. ed. Paris. 449.
קריאה במקור
אם למקרא · שמות · פרק 23 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1862-1863
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001100338/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4c99fd1272e5e62b4567d24be94b70f75a2c8d118a0c4c418e10fcbfea9febb5