אם למקרא · שמות · פרק 12 · פסוק 15

אך ביום הראשון. אמרו רבותינו חמץ ביום י"ד אסור משש שעות ולמעלה, וכתב הארחות חיים הטעם לפי שחכמי האצטגנינות מונים היום מחצי היום שלפניו, הלכך מחצי היום ומעלה של יום י"ד הוא יום ט"ו ליוצאי מצרים בעלי האצטגנינות, ועל זה ראוי להעיר — א', איך רבותינו לא נסוגו אחור מלהגביל מעשה המצות על פי מה שידעו מהמנהגים המפורסמים בזמן נתינת התורה, וזה ממה שיעיד על רוחב לבם והקף ידיעתם, וגם זה יחזק ידים רפות לילך בעקבותיהם כי זה באמת קיומה של תורה — ב', כתבנו ע"פ ויהי ערב ויהי בקר מה שנתקוממו קצת אחרונים על דעת רבותינו, שהיום הולך אחר הלילה, ומה שיקיים דעתם ז"ל במנהגי מצרים ע"פ עדים כשרים — ג', ההתנגדות הנראה משם לכאן, כי משם נראה שמנהג מצרים למנות מערב עד ערב, ומכאן מחצי היום לחצי היום — ואולי דעת מצרים לחוד, ודעת האצטגנינים לחוד, ולכל הפנים ראוי לשקוד על דברי מאקרוביו Macrobio בספרו — Saturnalia. ed. Paris. vol. l. p. 49 שהולך ומספר כל המנהגים שונים באופן מספר הימים, ובכללם יגיד על עם אומברי OMBRlENS שהיו מונים מחצות היום לחצות היום, והוא דעת האצטגנינים שזכר הארחות חיים — ובכל זאת נתקיימו דברי קבלתינו האומרת שאך ביום הראשון, הכוונה ליום שלפני החג — וגם ראה זה מצאתי לאשר ולקיים המסורת, כי אנשי רומי היו אומרים die pristino (יום הראשן) להורות על יום שלפני חבירו, עיין -Macrobio Saturnalia ed. Paris. lib. l. p. 65. וגם זו מרגלית טובה ראויה להתלות על צוארי קדמונינו המעתיקים.