אם למקרא · בראשית · פרק 37 · פסוק 28

וימכרו את יוסף. במשתדל, חתר להחזיק דעת האומרים כי לא אחיו מכרוהו, רק המדינים — ולדעתי תנחומין של הבל הוא מנחמנו, והאמת כדעת חז"ל שאחיו מכרוהו, והכתוב צווח אשר מכרתם אותי מצרים — ואם כפירושו אתם גרמתם לי שאמכר ע"י שהשלכתם אותי בבור, לא היה אומר ואתם חשבתם וגו' אלהים חשבה, שהרי כפי פירושו מחשבת האחים לא היתה שירד למצרים וא"כ אין מחשבת האחים מעין מחשבתו ית' עד שיפול ביניהם הדמיון, ואם כדבריו שלא ידע יוסף כשהעלוהו אותו המדינים מן הבור, אם אחיו מכרוהו וע"כ ייחס להם בטעות המכירה, לא היה אומר מכרתם אותי מצרימה, כי בעיניו ראה לכל הפחות שהמוכרים אותו למצרים לא היו האחים רק המדינים, ומה שיבטל פי' זה מעיקרו הוא מ"ש ראובן הלא אמרתי לכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם — ומה עשו האחים נגד רצונו אם לא מכרוהו, עד שיאמר להם ולא שמעתם — ואם על ההשלכה אל הבור, הלא הוא היה היועץ בדבר.