אם למקרא · דברים · פרק 26 · פסוק 17

את ה' האמרת וגו' וה' האמירך. מאחרוני המפרשים פירשו כמו שלחת לאמור או להשיב והוא בנין הפעיל משרש אמר עשית שאחרים יאמרו משמך וכן האמירך שלח לאמר לך משמו כמ"ש והייתם לי סגלה וגו' — ופירוש חז"ל ידוע אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם ויש לו שרש בתרגום אנקלוס שתרגם ית ה' חטבת יומא דין, ואפשר שהבינו האמרת מל' אמיר דישעיה שנים שלשה גרגירים בראש אמיר — וראיתי עוד מי שפירש האמרת והאמירך לשון תמורה שהקב"ה המיר כל הגוים בשביל ישראל וכן ישראל המירו כל אלהי הגוים בשביל הקב"ה — ואחרים חשבו שהוא מלשון אמיר וענף כמ"ש למעלה אלא שהבינו בו לשון רוממות והגבהה, ותרגום ירושלמי מסייעם שתרגם האמירך המליכך, וכן בלשון ערבי קורין למלך אמיר ולמושל ומצווה לאחרים יאמרו עליו אַמֵר צוה, ונראה לי פירוש זה הנכון שבכלם והעד שאמר להיות לו לעם סגלה כלומר המסוגל והעליון על כל הגוים כמ"ש בפ' יתרו והייתם לי סגלה וגו' ממלכת כהנים וגוי קדוש, והרבה ריוח והצלה אל הפירוש הזה ממה שאנו רואים שיקרה לשמיעה הנאמרת ביחוד לקבלת הצווי, כאלו היא היא השמיעה החשובה להקרא באמת שמיעה כן יאמר אמירה לענין צווי וממשלה, כי הוא האמירה החשובה והאמתית — ותהיה כוונת משה ע"ה לומר אתה קבלת עליך עול מלכותו ית' והוא עשה אתכם ממלכת כהנים ומפיכם יצא המאמר והדבור לאור גוים, כי המאמר שיאמר עליו מאמר בהחלט הוא המאמר האלהי שנצטוו ישראל להכריז בעולם, וכנראה שלהוראה זו נשתמש במלה זו ר"י הלוי כששירר על רבי שמואל רב במצרים "כלם אותו מאמירים" — למשול עליהם ועל בניהם והוא משרה על שכמו — וקחת מזרעו מושלים (בתולת בת יהודה. 94) ואולי יתכן לפרש ג"כ האמרת עשית שיאמרו עליו שהוא אלהיך כלומר הודיה בו וקבלתו לאלוה ופרסמת אותו, וכן האמירך עשה שיאמרו עליך אחרים שאתה עם סגלה, והרי זו מליצה מעין המליצה הידועה אנכי אהיה לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. ועיין עוד בהערותי בסוף ספר הדברים ארוכים על דבר ואמר להורות על הממשלה וההנהגה.