אם למקרא · ויקרא · פרק 16 · פסוק 22

אל ארץ גזרה. עיין מה שכתבתי ע"פ וגורל אחד לעזאזל ומהראיות שיוכיחו כדברנו היותו נשלח לארץ גזרה — או למדבר, מקום אשר כדברי הנביאים וכדברי הקדמונים כלם היה משכן השדים ורוחות רעות, ולא אחשוך מהקורא דברים יקרים יוצאים מפי הפילוסוף הנשגב Gioberti Filos.della Rivelaz.p.581. ז"ל מעזאזל עד אשמדאי (ס' טוביה, א' ג') עד השדים שגירש הנוצרי, המדבר הוא מקום משכן הרוחות הרעות: דפוס (Typus) השטן הוא האדם השחור הנחשב אצל בני איוורופא יושב המדבר — וכן בפרס ובהודו, הרוחות הרעות היו השחורים היושבים ראשונה במקומות ההנה — המלאך הנראה לטוביה אסר אותו במדבר מצרים, אל המדבר יכנו דברי המשורר (מז'.5.6) (כאן נתחלף לו לפילוסוף צהרים בדרום וההעתקה הרומיית הטעתו) השטן הוליך הנוצרי למדבר, והשטן היוצא מבני אדם בורח למדבר למצוא שם מנוחה. (מתי י"ג מ"ג) על כן השטן יאמר עליו שיושב במדבר אם להיות המדבר מקום חורב שממה — ואם להיות שהתחלת הצטיירות השטן לב"א היה על ידי זכרון בני חם השחורים, שהיתה דירתם במדבר — כי בני חם הם הם דפוס הענקים והשטנים — המדבר הוא מכל העולם הוא לבדו המחוז אשר לא חלק לו ה' מכבודו ומאור השכל על כן המדבר הגדול שבכלם הוא בארץ אפריקא — ובעבור שהשטן הוא כח אשר מתגבר בו ההדמות אל היש mimesi (מה נפלאו בזה דברי חכמי הקבלה האומרים כקוף בפני אדם) לא חלק מהיש עצמו metexis על כן יאות לו המדבר, ונוכל לציירו בערער במדבר eremita ע"כ, ועיין מה שכתבתי ע"פ לא תלין נבלתו וגו' וכוון דבריו לדברינו.